אני אוהב את שירתו של נדב ליניאל משום שהיא מחוייבת לערך עתיק שבעשרות השנים האחרונות הוכה ונחבט ונמרט לא מעט – למושג החמקני ששמו "יופי". היו זמנים שבהם הוגים ומשוררים התייחסו למושג הזה כמעט בחרדת קודש, הציבו אותו כתכליתן של האמנויות, של הרוח היוצרת, ואפילו ניסו להבין את יחסיו האינטימיים והמתעתעים עם צמד ידידיו משכבר … המשך לקרוא נדב ליניאל, תקרת האדמה